אבן הגיר הישראלית

אבן הגיר הישראלית, משמשת כחומר בניה מזה אלפי שנים. היא חומר הבנייה העיקרי של מיבנים הסטוריים כמו הכותל המערבי ומערת המכפלה. בתקופה הרומית היא שמשה לבניית אמות מים גבוהות שחלקן החזיקו מעמד עד היום. אבן הגיר המקומית שמשה גם לבניית מבצרי הצלבנים וגם בתקופה העותמנית בנו באמצעותה מספר רב של מבנים הנדסיים מורכבים כמו גשרים ותחנות רכבת.

בבניה בישראל המודרנית משמשת אבן הגיר לריצוף, למדרגות , לחיפוי בניינים וגם למשטחי עבודה במטבחים.

נראה אם כן כי קיים ניסיון מוצלח בשימוש באבן גיר מקומית לצרכי בניה כבר במשך אלפי שנים ואין סיבה שהשימוש בה לא ימשך בצורה מוצלחת.

עם כל זה, קיימת ביקורת מסויימת אצל המתכננים בעיקר לגבי השימוש באבן הגיר המקומית בפרוייקטים מודרניים. הסיבה לטענות הללו הם השוואת הגיר המקומי לאבנים מיובאות, כמו לדוגמא לגרניט המיובאת מאסיה. ההשוואה הזו בסך הכל אינה בחינה מוצלחת. יכול להיות שהגרניט יותר חזקה ופחות נקבובית. מצד שני, לעיתים הנקבוביות אינה חיסרון אלא יתרון. לדוגמא , כאשר יוצקים קיר מונוליטי של בטון ואבן, כמו לדוגמא בשיטה הירושלמית הכפרית , או בשיטת ברנוביץ' עם תבניות, הרי הגרניט, שהוא סלע אטום באופן יחסי, לא יצליח ליצור חיבור מכאני טבעי עם הבטון.

אמת מים מאבן גיר על יד קיסריה - מקור ויקיפדיה

בנוגע לחוזק, נכון, הגרניט הוא סלע גבישי ורציף והוא נוצר בתנאי לחץ וטמפרטורה גבוהים מאוד יחסית לגיר שהוא סלע משקע ממקור ביולוגי. עם כל זה, המציאות היא שהחוזק של הסלע הוא לא כל כך משמעותי. הניסיון ההסטורי מוכיח שלצרכי בניה השתמשו יותר באבן גיר מאשר בגרניט. אבן הגיר קלה יותר לחיתוך ולעיבוד והגורמים האלו משפיעים מאוד על מחיר הפרוייקט. בהקשר לחוזק , יש תכונה אחת שצריך לקחת בחשבון והיא עובי האריח או המרצפת.

בואו נגיד שאם משתמשים באריח בגרניט בעובי שלושה סנטימטרים, אזי עובי אריח דומה מאבן גיר צריך להיות שישה או שבעה. האם עובי כזה מהווה בעיה? בישראל בוודאי שלא. השוק הישראלי תמיד דחה את השימוש בטכנולגיית בניה קלה ומתכתית. כמעט כל הפרוייקטים בישראל מבוססים על טכנולוגיית בטון קונוונציונלית ומסיבית. טכנולוגיה מתאימה מאוד לאלמנטים מאבן גיר עבה.

עוד טענה שיש לגבי השימוש באבן גיר ישראלית היא שמדובר בחומר לא רציף , כלומר חומר שמטיבו יש בו סדקים ונקבים. את הטענה הזו מנסים להוכיח באמצעות כל מיני קווים וכתמים שרואים על פני השיש.

נכון שכל סלע משקע , אינו רציף , כי הוא נוצר מלכתחילה על ידי שקיעה של חלקיקים נפרדים. העניין הוא שלמרות חוסר הרציפות לכאורה, אבן גיר במבנים היסטוריים יכולה להחזיק מעמד במשך מאות שנים ויותר.

גם צריך להבין מה המשמעות של אותם סימנים על האבן.

ישנם קווים אדומים וצהובים, בדרך כלל מעוקלים ומתפתלים. אלו למעשה עקבות של מאמצי לחיצה, שהמיסו חלק מהמינרלים הבהירים שבאבן. הם לא בהכרח מעידים על ירידה בחוזק.

הקווים המסוכנים באמת אלו הקווים השקופים והנוצצים, כי הם מעידים על סדק אמיתי שכבר נוצר והתמלא במים שגדלו בהם גבישים.

חשוב להבדיל בין הסימנים האלו, יש לכך השפעה אמיתית על איכות האבן.

לסיכום, אין סיבה לפסול את אבן הגיר הישראלית. ישנם אלפי פרוייקטים שנעשה בה שימוש טוב ונכון והיא איכותית יותר מרוב החומרים המלאכותיים. גם המחיר שלה זול יחסית והיא מצויה בשוק בכמויות גדולות. עם כל זה יש צורך לאפיין את מימדי האריח כדי להתאים אותם לדרישות הפרויקט.